<h1>חוקות הדיינים סימן ר"ל</h1>
<h2>דף מח:</h2>
עדים שהיו חתומים בשטר ואמרו חתימת ידינו הוא זה אבל אמנה היו דברינו כלומר לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו כך כשיצטרך מעות שילוה והאמינו הלוה למלוה ונתן בידו זה השטר ע"מ שלא יוציאנו לגבות ממנו אלא א"כ (לוה) [הלוה] לו אותו סך שכתו' בשטר ולא (וזה וס"א) שעבד לו כל נכסיו מעכשיו הרי אלו נאמנים (ועה"ג כתוב נ"ל שצ"ל אין נאמנים וכ"ה בס"א אין נאמנים) ואפילו אין שם מי שיכיר חתימתן, משום דשטר אמנה לא ניתן ליכתב מפני שהוא עובר על מ"ש בתורה [איוב י"א] ואל תשכן באוהליך עולה והעדים במה שהוא עולה לא יחתמו וכשהם מעידים חתמנו על זה אין נאמנים משום שאין אדם משים עצמו רשע ויחתום במה שהוא עולה אלא ודאי אינו שטר אמנה אלא שטר כשר אבל אם אמרו בשטר מכירה שמכר ראובן לשמעון חתמנו בו אבל מודעה מסר לנו שהיה מוכר אותה מכירה באונס הרי אלו נאמנים ואפילו העידו על פה משום דמודעא ניתנה ליכתב דמצוה הם עושים כדי לסלק האנוס מאונסו ושיהי' המכירה בטלה ואין זה חוזר ומגיד אלא שמוסיפין על עדותן כך מפו' בפ' חזקת הבתים [מ"ט ע"א] ובמ' כתובו' בפ' האשה שנתארמלה [י"ט ע"ב] וכן פסק רי"ף ז"ל.
